פסק-דין בתיק ת"א 18453-12-10

עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים") שעניינה נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, מר מוחמד יוסף אבו שמלה (להלן: " התובע"), בשל תאונת דרכים שארעה לו כהולך רגל (להלן: " התאונה").

רקע עובדתי -

1.       התובע, יליד 1981, תושב הכפר יעבד שבשטחי הרשות הפלסטינאית. בשעות הערב ביום 11/4/2008 נפגע התובע בתאונת דרכים עת צעד בתוך הכפר ברטעה (להלן: " הכפר") על ידי רכב בו נהג הנתבע 1, מר שאדי פדל קבהא (להלן: " הרכב הפוגע" ו-" הנתבע" בהתאמה).

2.       מוסכם כי האירוע התרחש על הכביש הראשי בכפר, בסמוך למכולת של מר יוסף חטיב (להלן: " המכולת" ו-" בעל המכולת" בהתאמה) ואין אף חולק כי לתובע נגרמו עקב הפגיעה נזקי גוף.

3.       התובע טוען כי התאונה ארעה בשטח מדינת ישראל וכי השימוש ברכב הפוגע, בוטח על ידי הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת"). מכאן, שלשיטת התובע הוא זכאי לפיצוי מאת הנתבע והנתבעת בגין נזקיו מכח חוק הפיצויים.

הפלוגתאות העומדות לדיון והכרעה -

4.       המחלוקת הראשונה נוגעת למקום התרחשות התאונה, לשאלה אם התאונה התרחשה בשטח מדינת ישראל או בשטח הרשות הפלסטינאית (שתכונה להלן: " הרשות") ולשאלה אם חוק הפיצויים חל על המקרה. התובע טוען כי יש לראות את מקום התרחשות התאונה כאילו הוא נמצא בתוך שטח מדינת ישראל ולכן חוק הפיצויים חל. הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה בשטח הרשות ועל כן אין תחולה לחוק הפיצויים.

5.       המחלוקת השניה נוגעת לשאלת התיישנותה של התביעה (אשר הוגשה בדצמבר 2010 לגבי תאונה שארעה באפריל 2008). הנתבעת טוענת כי על המקרה חל צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), תשל"ו-1976 (להלן: " צו הפיצויים") הקובע תקופת התיישנות של שנתיים בלבד, ועל כן התביעה התיישנה. התובע מנגד טוען כי צו הפיצויים לא חל אלא שחל חוק הפיצויים ולכן תקופת ההתיישנות הינה התקופה "הרגילה", בת שבע השנים - והתביעה לא התיישנה.

6.       מחלוקת עובדתית נוספת נוגעת לשאלת זהות הרכב הפוגע . בעוד שהתובע טוען כי נפגע על ידי רכב סובארו אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת, הרי שהנתבעת מכחישה זאת וטוענת כי התאונה ארעה כאשר הנתבע נהג ברכב אחר, שלא בוטח על ידה, ומכאן שאין לה כל חבות כלפי התובע.

7.       מחלוקת אחרונה נוגעת למשמעות של העובדה המוסכמת כי לאחר התאונה שילמה משפחתו של הנתבע לתובע סך של 6,000 ש"ח (להלן: " התשלום שבוצע"). קיימת מחלוקת אם התשלום שבוצע נועד להיות תשלום סופי בגין כלל נזקיו של התובע או שנועד להוות "מקדמה" לכיסוי הוצאותיו הרפואיות הראשוניות של התובע, עד אשר יקבל פיצוי מהנתבעת.

מסכת הראיות -

8.       לאור המחלוקות דלעיל - נשמעו ראיות באשר לנסיבות ולאחריות טרם בירור שאלת הנזק.

9.       לפניי העידו התובע; אחיו של התובע, מר מחמוד אבו שמלה (להלן: " אחיו של התובע"); הנתבע; אביו של הנתבע, מר פאדל קבהא (להלן: " אביו של הנתבע"); מר נזמי קבהא ומר אמל מוחמד קבהא, הדודים של הנתבע (להלן: " הדודים של הנתבע") ובעל המכולת. כל העדים נחקרו בחקירות ראשיות ובמהלך החקירות אף הוגשו מסמכים שונים מטעם הצדדים.

דיון והכרעה -

10.   לאחר בחינת התשתית הראייתית ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות, מחמת הנימוקים שיפורטו להלן בהתאם לנושאים השונים במובחן.

האם קמה עילת תביעה מכח חוק הפיצויים ?

11.   השאלה המקדמית המכריעה במקרה זה הינה שאלת תחולתו של חוק הפיצויים, שכן עילת התביעה סומכת אך ורק על חוק זה ולא על עילות חלופיות. לטענת הצדדים, לחוק עשויה להיות תחולה מכח כמה הסדרים חלופיים -

(א) תחולה טריטוריאלית במקרה והתאונה התרחשה בשטח ישראל;  

(ב)  תחולה מכח סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים;